באמצעות הרהור מתמשך על אסתטיקה ופוליטיקה, שריף ואכד (יליד 1964, נצרת; חי ועובד בנצרת ובסנטה ברברה, קליפורניה) מנקב בעקביות את האבסורדים הגודשים את מציאותנו. באמצעות מפגשים משועשעים ומנוכרים בין זמנים שונים, תוצרים תרבותיים־היסטוריים ואירועים פוליטיים. ככותרת לתערוכת היחיד שלו ב־CCA תל אביב־יפו הוא אימץ את המילה "בלאגן". מילה זו שמשמעותה אי סדר, מהומה ואנדרלמוסיה מקורה במילה הפרסית באלכאן [بالاخان] אשר חצתה גבולות ונטמעה בשפות אחרות דוגמת הרוסית, היידיש, הליטאית והעברית. בהלימה לאופן העבודה הייחודי של האמן, התערוכה במרכז תכלול עבודות קיימות וחדשות, המחברות בין גופי העבודה השונים שיצר ואכד במשך השנים. במיצב הרצפה,  Crop Marks [סימני חיתוך] (2016) דיוקן עצמי של ואכד בחליפה כתומה נחתך בצווארו על ידי גיליוטינה של בית דפוס לאורך סימני החיתוך המקובלים בדפוס ובעיצוב: תחומי האופנה והעיצוב נפגשים כאן עם עולם של כריתות ראש. אם הווידיאו MoM – Museum of Mosul [מוזיאון מוסול] (2017) נוטל חומרים מצולמים של ההרס שזרע דאע"ש ומשעתק אותם כסרט פרסומת למוזיאון המתויג עכשיו מחדש, הרי שבווידיאו Bath Time [שעת רחצה] (2012) חמור המתחזה לזברה מקולח ביסודיות בסופו של יום ארוך בגן החיות של עזה.

בעבודה Contribute A Better Translation No. 1 [הציעו תרגום טוב יותר מס' 1] (2011), אוסף של סיסמאות המאבק הפלסטיני מתורגם בצורה מכנית, ואילו בעבודה Chic Point [שיק פוינט] (2003), המעקב הצבאי במחסום ישראלי מתמזג במסלול דוגמנות של אופנת עילית.  Beace Brocess No. 5  [ביס ברוסס מס' 5] (2012) מפרק קליפ שצולם בשיחות השלום בוועידת קמפ דייוויד (2000) ומחזירו לעידן הסרט האילם, בעוד שהסכמי אוסלו משנות ה־90 של המאה שעברה פוגשים פסיפסים מתקופת הח'ליפות של בית אוּמיה מן המאה ה־8 [الخلافة الأموية] בסדרת העבודות "Jericho First" [יריחו תחילה] (2002 ואילך). לתוך סדרה אחרת, "Tughra" [טוגרא] (2008 ואילך), ואכד מחדיר את הפקודות השגורות ביותר שנותנים חיילים ישראלים בערבית מעוברתת לתוך המונוגראם הקליגרפי (טוגרא [طغراء]) של סולימאן המפואר מן המאה השש עשרה. העבודה האייקונית To Be Continued [המשך יבוא] (2009) הופכת את המחבל המתאבד לשחרזאדה [شهرزاد], מספרת סיפורי אלף לילה ולילה, שהצליחה לעכב את מותה באמצעות הזנת סקרנותו הנרטיבית של המלך שאהריאר. ולבסוף, בסדרת סרטי הווידיאו המתמשכת "Just A Moment" [רק רגע] (2011 ואילך), התערבויות שונות נפגשות עם אירועים ארכיוניים אייקוניים וקוטעות ומשבשות אותם.

"בלאגן" הוא גם שמה של עבודה המוצגת בתערוכה. עבודה זו היא חלק מן הסדרה המתמשכת "Arabesque" [ערבסקה] (2016 ואילך) ובה, בצד הסדרה המתמשכת "dot.txt" (2016 אילך), ואכד מפרק את אבני הבניין של דימויים ובונה באמצעותן את מה שנראה כמו משטחים גיאומטריים מופשטים. בסדרות האלה, ואכד תוהה על החלוקה בין החזותי למילולי, בין תפישה להולכת שולל, בין המסורות החזותיות של העבר למניפולציות הדיגיטליות של ההווה, בניסיון להעמיד בסימן שאלה, לפרק ולבנות מחדש משמעות. בהתבסס על הנחות יסוד אלה, "בלאגן" מציעה מבט ממעוף הציפור על אמנותו של ואכד, תוך שהיא סוקרת את יצירתו כמכלול מקיף.

"שריף ואכד: בלאגן" נאצרה על ידי ניקולה טרצי.

התערוכה מלווה בחומרי דפוס בעברית, ערבית ואנגלית לצד סיורים בעברית ב־30 במאי וב־4 ביולי, ערבית ב־25 ביוני ובאנגלית ב־16 במאי וב־4 ביולי

"שריף ואכד: בלאגן" מתקיימת בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות; האירוח באדיבות קרן אאוטסט לאמנות עכשווית.

דימויים

2-1

"שריף ואכד: בלאגן", 2020

מראה התערוכה ב־CCA תל אביב-יפו

צילום: אייל אגיבייב

3

2012 ,Beace Brocess No. 5

וידיאו, 01:28 דק' (לופ), 16:9 (מסך רחב), צבע, סאונד, במסגרת אמן, 37.5 × 47.5 ס"מ

באדיבות האמן

צילום: אייל אגיבייב

4

2016 ,Crop Marks

מיצב רצפה, זכוכית, עץ, כרזת אופסט וגלגלים, שתי תיבות, 20 × 74.5 × 34.5 / 20 × 74.5 × 17.5 ס"מ

באדיבות האמן

צילום: אייל אגיבייב