הפרקטיקה של ראדוּ קוֹמשָה (*1975, סיבּיוּ, רומניה; חי ועובד בקלוּז'-נאפּוׄקַה, רומניה) דוגלת במסורת הרואה בפרמטרים של הציור חומרים מגוונים וקונקרטיים כאחד, כגון נייר, אריג, עץ, פלסטיק ומתכת, ומבוססת על המסקנה כי ציור – היינו, קומפוזיציות עשויות מצורות צבעוניות – מקיף אותנו. זה הדין כאשר אנחנו עורכים שולחן לארוחת ערב; כאשר אנחנו בוחרים וילונות ושטיחים לביתנו; כאשר אנחנו תולים את כביסתנו; כאשר אנחנו רואים כיצד רצף חזיתות הבתים שלנו צבוע. יסוד נוסף המושרש בפרקטיקה שלו הוא המשחקיות, המככבת גם בפרויקט שלו עבור ה־CCA תל אביב-יפו.

עבור תערוכת היחיד שלו במרכז, במקום להציג את עבודותיו כיצירות יחידאיות, קומשה ייצר אובייקטים – ספק יצירות, מנגנונים, מתקני תצוגה – בתגובה לעבודות של אמנים אחרים. האמנים – יואב בראל, אבנר בן־גל, מיכאל גרוס, פלורין מקסה, קלוד רוּטוׄ וקסנטי שאווינסקי – נבחרו בידי האמן ואוצר התערוכה. פרויקט זה של קומשה הקרוי "אינטר-ורסיות" מאיר את הציור כשפה שאפשר להבינה כמושתתת על ייצור ולאו דווקא כזו המיוצרת בסטודיו. לאור זאת, חלק ממיקור החוץ והייצור של כמה ממאפייני עבודותיו של קומשה בתערוכה נעשה בידי אומנים העובדים ברומניה ובישראל.

המבנה המנחה את התערוכה הוא שזה של הדיפטיך – מונח הקשור עמוקות להיסטוריה של הציור – וגרסותיו ׄהרבות בתרבות בכלל בדמות הדואט, הדיאלוג, הצמד והזוג. בין שבאמצעות דיאלוג בין האמן לאוצר – צמד מסוג כלשהו – או ההצמדה של יצירת אמנות והמנגנון שלה, התערוכה מנפיקה הקשר חדש למיתוס האמן.ית הבודד.ת ויצירותיו.ה היחידאיות. תחת זאת, היא מציגה תהליך פתוח, משותף ודיאלקטי בלבו.

התערוכה "ראדו קומשה: אינטר-ורסיות" נאצרה בידי ניקולה טרצי תוך כדי דיאלוג הדוק עם האמן. התערוכה מוצגת בסיוע ג'יאנינה וטוּדוֹר גרקוּ, Fondation Pluriel pour l’Art Contemporain IL.Collection, Fondation du Judaïsme Français, ובעזרת המכון הרומני לתרבות, תל אביב. האירוח באדיבות קרן אאוטסט לאמנות עכשווית.