ב"Plecos", תערוכת היחיד של גלעד רטמן ב־CCA תל אביב-יפו (*1975, חיפה; חי ועובד בתל אביב-יפו) הנפרשת על פני שתי קומות המרכז, מציג האמן מיצב חדש הכולל וידאו, סאונד, מערכת דלתות וחימר חי. גיבורי הפרוייקט של רטמן הם ה־Plecos, דגי נַקָּאִים, הנקראים כך בשל יכולתם "לנקות" את דפנות האקווריום. אך בעוד שאנו נוהגים להתייחס אל הנקאים מנקודת מבט אנושית כנותני שירות, עבורם מדובר בסך הכל במנגנון הישרדותי של הזנה.

בסרט המוצג בקומת הכניסה, שתי קבוצות נקאים נצמדות לאותה הזכוכית, פיותיהם פעורים והם נעים במה שנראה כמו מחוות דיבור אילם או נשימה. לעתים נראה שהם מתנשקים או מזדווגים, אך למעשה מדובר במניפולציה אופטית: זווית הצילום החזיתית "מעלימה" את הזכוכית שאליה הדגים נצמדים באופן טבעי משני צידיה ויוצרת את הרושם שמתקיים ביניהם מגע פיזי. אולם בפועל, עבור כל דג, העולם מתמצה בצד אחד של הזכוכית שבו הוא נמצא, מבלי שיהיה מודע בכלל למה שמתרחש מצידה האחר. המאהבים הללו והתנהלותם החברתית לכאורה הם חלק אחד ממכלול שלם המבקש להגיע דרך הסטות מבניות לתובנות עקרוניות אודות האופן שבו אנו תופסים את העולם סביבנו ואת ההנחות שאנחנו מניחים לגבי מקומנו בו.

לראשונה בסרטיו, רטמן עושה שימוש באנימצית תלת-מימד המאפשרת למצלמה "לחדור" מבעד לעור הדג אל תוך גופו הנראה כחלל פנימי דמוי מערה. בעומקה אנו מגלים מודל גולמי של קבוצת הדגים ממה שנראה כמו חימר רטוב, נצמדים למחיצת הזכוכית, בה אנו מבחינים לראשונה. אותו קרום שקוף מקבל ביטוי פיזי בחלל: את הסרט רואים הצופים דרך דלתות זכוכית הנעות על פי כוריאוגרפיה נתונה מראש, נפתחות ונסגרות כמיתרי קול. הסאונד הנשמע בחלל מבוסס, בין היתר, על מכונת הדיבור הראשונה של הממציא וולפגנג פון קמפלן שנבנתה על ידו בסוף המאה ה־18, כדי לנסות ולחקות באופן מכאני דיבור אנושי. כמו בעבודות קודמות של רטמן, גם כאן כל ניסיון להפעיל לוגיקה של סיבה ותוצאה למה שאנו רואים וכן שומעים וחשים, סופו לחמוק מאיתנו.

בקומה העליונה מומר המרחב הוירטואלי והמכאני בנוכחות חומרית. ניצבים בו גופי חימר גדולי מימדים המתייחסים לחלל התערוכה ולמיצב המוצג בקומה שמתחת. החימר הרטוב מציע עצמו כאן כחומר גלם ראשוני, על סיפה של צורה. השימוש בחימר רטוב, הנוטה להתייבש באוויר, מצריך פעולות שימור הכוללות הרטבה חוזרת ונשנית, כיסוי ותחזוקה כללית. בדומה לפעולות הנקאים, גם פעולות אלה נעשות באופן רפטטיבי – על ידי המוסד במשך התערוכה.

"גלעד רטמן: Plecos" מוצגת באוצרותה של תמר מרגלית. הפרויקט הוא הזוכה הראשון בפרס לאמנות רב־תחומית על שם אורי קצנשטיין, המתקיים בתמיכתם הנדיבה של משפחת דנציגר ורבקה סאקר. הפרס מנוהל על־ידי המרכז לאמנות דיגיטלית – חולון ומופעל בסיוע משפחת קצנשטיין וחברי האמן. התערוכה מוצגת הודות למענק ריבקינד בן צור לאמנות, חינוך וקהילה ובתמיכת מפעל הפיס – הקרן לתרבות ואמנות. תמיכה נוספת ניתנה על־ידי The Philip and Muriel Berman Foundation.

קרדיטים

עיצוב סאונד: דניאל מאיר

צילום וידאו: אסי אורן

אפקטים מיוחדים: יונתן וסרמן

מכטרוניקה: צביקה מרקפלד

עיבוד דיגיטלי: קוונטין ורבורגן

מומחה אקווריום: מור אפגין

קונסטרוקציות וניהול טכני: אבישי דהן

הפקת תערוכה: דיאנה שואף

במסגרת מענק ריבקינד בן צור לאמנות, חינוך וקהילה, נבחרו ארבעה בוגרים.ות טריים.ות מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים –  תמר לאש, רומי בן יוסף, דין בר ותמר הכט – ובוגר בית הספר לתיאטרון חזותי, נבו רביבו – ליטול חלק פעיל ומשמעותי בהקמת התערוכה.

תודות

פרופ' גבור אולשי – המכון להמצאות, בודפשט, הונגריה

רואי פרל – ססמי מערכות בע״מ

וכן לאלה מזור, שלומית רומנוב ואסיה הלן כהן על עבודתן בחימר

1-7

 Plecos, 2024

מראה הצבה מהתערוכה ב־CCA תל אביב-יפו

צילום: דניאל חנוך