יוחאי אברהמי: עוזי

11.02.2010 - 07.04.2010

בקיץ 2007, בעת שהות בוויימר, למד יוחאי אברהמי על ראשית תנועת הבאוהאוס ועל הקמת בית הספר הגבוה לאמנות, אומנות, אדריכלות ועיצוב ה"באוהאוס" בעיר. באותו זמן נודע לו כי עוזי גל, ממציא תת-המקלע עוזי, נולד בוויימר בשם גוטהארדט גלאס. במהלך בלשי הוא החל להתחקות אחר עברו של עוזי, מתוך רעיון שעל-פיו הנשק "עוזי", שנודע בעיצובו המודרני והנקי, ירש את ה"גנים" של הבאוהאוס.
יוחאי אברהמי בונה נרטיב היסטורי, ספק אמיתי, ספק בדוי, באמצעות עריכה סלקטיבית של עובדות, תחושות ודעות של אנשים, שנגעו בחייו של עוזי גל בתקופה זו או אחרת. הוא נע בין אתרים שונים בגרמניה ובישראל, ובוחן חומרים ארכיוניים. מתוך המסע נטווה סיפור מקוטע, שלעתים נדמה כי הוא מציין עובדות היסטוריות, ופעמים אחרות הופך להיות מבולבל וסובייקטיבי. חיי היהודים בגרמניה שלפני עליית הנאצים לשלטון, חיי הקיבוץ באותן שנים, הקשרים בין הישראלים, ילידי הארץ, לבין הגולים שנמלטו מאירופה הנאצית– כולם מבליחים לרגע מתוך הסיפורים. בתוך כך, לאדריכלות, לעיצוב ולאמנות של אותה תקופה שמור תפקיד מרכזי, והם משמשים ככלי לטווית קשרים בין ספירת האמנות לבין ספירת הלחימה.
חמש מחלקות, שכמותן ניתן למצוא במפעלים או בבתי ספר לאמנות, מגדירות אגפים שונים בחלל התערוכה "עוזי": אריגה, אדריכלות, הדפס, מתכת וצילום. האלמנטים החומריים, הצורניים והנרטיביים המרכיבים את התערוכה, הושאלו מן התחנות השונות בתחקיר ההיסטורי-ביוגרפי שערך אברהמי. כתוצאה מכך המיצב נראה כבנוי מתוך חוקיות ארכיטקטונית פנימית, והיא שהכתיבה את עיצובו.
צורת התצוגה מעלה על הדעת אסתטיקה של מוסדות ממלכתיים, כגון מוזיאונים צבאיים והיסטוריים או בתי ספר. אמצעי ההקרנה והקול מסווים את עצמם כאנלוגיים, ומשדרים תחושת לו-טק (low-tech). המוצגים, המשמשים לעתים מעין המחשה אמנותית לסיפורי הדוברים (חלקם מיוצגים על ידי בובות בדמותם), מחברים אף הם בין הנרטיב הפרטי של עוזי ומשפחתו לבין הנרטיב הציוני הקולקטיבי.

אוצרת: מעין שלף