ללקק את הלשון של עצמך: דוויל כהן

16.07.2014 - 06.09.2014

הפתיחה ביום ד', 16.7 בשעה 20:00
בערב הפתיחה תתקיים הופעה חיה של להקת "אנרגיה חולנית"
שיח גלריה עם האמנים ביום שני, 21.7 בשעה 19:00
לרשימה מלאה של אירועי יולי-אוגוסט לחצו כאן

המרכז לאמנות עכשווית שמח להציג שלוש תערוכות קיץ חדשות שבהן יוצגו פרויקטים של האמנים הצעירים דוויל כהן, לוסיאנה קפלון ואריאל רייכמן. לכל אחד מהפרויקטים מקורות השראה ותחומי עניין שונים, אך הם חולקים גישה משעשעת ומלאת דמיון.

כדי להגיע לעבודתו של דוויל כהן Zero, נדרשים הצופים לעבור דרך דלת מסתובבת המעוצבת כמו פומפייה ולנווט במבוך אפלולי של מסכי נייר וצילומי זירוקס, שבסופו הם מגיעים להקרנת וידיאו. הווידיאו מתאר עולם בפני עצמו, בעל לוגיקה פנימית משלו, לאו דווקא הגיונית. Zero שואב את השראתו מדרמות פשע טלוויזיוניות דוגמת תיקים באפלה, אך במקום לנסות לפתור רצח או חטיפה על־טבעיים, הוא חוקר את הגלישה מדבר־מה לייצוגו. זירת הפשע מתגלה כמשחק כדורגל, אשר שחקניו הם תרנגולות וכדוריו – ביצים. שעון חול וסרט מדידה המייצגים את הזמן ואת המרחב יוצאים לפתור "פשע", שביצעו ידי גומי דביקות ירוקות המייצגות בתורן את איתני הטבע. אפילו כדור הארץ והירח או, לפחות, מודלים פיסוליים שלהם מרקדים זו סביב זה, כפועל יוצא של כוח המשיכה המסדיר את הזמן והמרחב. בסופו של דבר, הידיים הירוקות הופכות את ביצי הכדורגל למרק קדמוני, אבי החיים עצמם, הסמל בה"א הידיעה של הבריאה.

באותו זמן, מגוּלל סיפר מקביל של מריבת אוהבים. הסיפור, שנלקח ממחזה במערכה אחת של טנסי וויליאמס The Pink Bedroom, מבליט את ה"הבניה" של קווי העלילה האחרים ובמשתמע של כל ייצוג. מחזהו של ויליאמס חולק עם סיפור הביצה/כדורגל את השימוש בצבע כיסוד נרטיבי וביד הן ככלי והן כדמות.

למעשה, כהן מתמרן בכל עבודותיו חומרים הפועלים בה בעת כאביזרים, כדמויות וכדימויים. גופו־שלו הופך לחלק מן הסט, צילומי זירוקס מייצגים אובייקטים והמרחב וקנה המידה מצייתים לחוקים משלהם. אפילו הנרטיב מאותגר על־ידי נעימות נושא של חדשות טלוויזיה ואפקטים קוליים זולים המחלצים תגובה מן הצופים בעוד שהסיפור עצמו הוא מבודד ומקוטע. כ"דבק" היחיד של הסיפור משמשת החזרה על צורות ועל אובייקטים: כדור הארץ, הירח והכדורגל/ביצה, המרמזים כולם לכותרת העבודה. יחדיו, הם יוצרים סיפור הנסב בד בבד על בריאת מערכת השמש והיקום, על השאלה הפילוסופית האקזיסטנציאלית מה קדם למה, התרנגולת או הביצה, ועל מושג ה"אפס" או האפסות.

כהן קורא תיגר על עצם המערכות במקום המספרות לנו סיפורים. הוא לא רק טורף את הנרטיב, אלא בודק את הייצוג עצמו. אפס, הסכום הכולל המשוער של משוואות הטבע המופיעות בווידיאו, הוא לכשעצמו חידה סמנטית: ייצוג של לא כלום. אבל האם יכול לא כלום להתקיים באמת משהוא מיוצג? האם אפסות, העדר תוכן, יכולה לעטות צורה?

דוויל כהן (נ. 1977 בפתח תקווה. חי ועובד בניו יורק). למד ב-KHB בברלין ובבארד קולג' בניו יורק. עבודותיו הוצגו ב-Disjecta, פורטלנד; במרג'ורי באריק מוזיאום, לאס וגאס; במוזיאון לאמנות מודרנית , סן פרנסיסקו; MoMA PS1, ניו יורק; גלריית מרלבורו, ניו יורק; גלרייה ברוורמן, תל אביב, גלריית לואיס ב. ג'יימס, ניו יורק ועוד. הוא הוזמן לשהות אמן בMPAC, ריסס ארטס, וקבוצת ווסטר בניו יורק.