Philip Rantzer

Rare Medium

24.01.2008 - 29.03.2008

האמנים המשתתפים: לארי אברמסון; יואב אפרתי; יצחק גולומבק; גדעון גכטמן; משה גרשוני; גל ויינשטיין; אירית חמו; מאיה כהן לוי; יצחק ליבנה; שרון פוליאקין; זויה צ'רקאסקי; פיליפ רנצר ושמחה שירמן.

מה קורה כשצייר, פסל או צלם יוצר עבודת וידיאו? מה קורה במעבר של אמנים מ'שפת המקור' שלהם לשפה אחרת? מה קורה בתהליך התרגום של עבודות פלסטיות לתנועה? האם הפרקטיקה התרגומית מדגישה את 'שפת המקור' או מרככת אותה? האם מדיום אמנותי יכול לאבד רלוונטיות? ומה הן הזיקות בין המדיומים, ומה הוא הפער שמייצר המעבר בין שפות?

מצד אחד, התערוכה מבקשת להציע נסיון לבחון גבולות והגדרות של האמנות ככפופה למדיום שבו היא נעשית; ומצד אחר, לבחון פעולה של תרגום והמרה. מחשבה זו מקפלת בתוכה שאלות לגבי בחירה ותלות: האם פעולה של אמן במדיום היא אינהרנטית לעבודה עצמה או אולי היא תוצר של הלך רוח ואמצעים? ומה מידת האובייקטיביות של הבחירה, האם אכן הבחירה שייכת לאובייקט?

גם הגדרת ה'אוצרוּת' בתערוכה זו מכילה בחובה את אקט התרגום. פניתי לאמנים בני דורות שונים בעלי היסטוריה של עשייה משמעותית בשדה האמנות הישראלית, אמנים המזוהים עם המדיום שבו הם פועלים. התערוכה מורכבת מעבודות וידיאו חדשות המוצגות כאן לראשונה. בתהליך העבודה, סייעתי, כאוצרת, בצילום העבודות שהציעו האמנים ובעריכתן. נקודות המוצא של התהליך היו כרוכות הן ברצון לבחון את אפשרות המעבר ממדיום למדיום והן בשאיפה לערער את הספק באשר לתקפותו האמנותית של הווידיאו כמדיום. התערוכה, הנשענת על פרשנות כמודל של תרגום, פעולה ודיאלוג, מציעה לחזור לתפישה קונספטואלית של אמנות. זאת לא כדי לאשר כי חומריה של האמנות הם רעיונות או להעמיד את הווידיאו כמדיום בראש היררכיה כלשהי, אלא בגדר נסיון של אמנית וידיאו להתמקד בתהליכים אגב לימוד מחדש של שפת המדיום אגב תרגומה עבור אמנים שלא דוברים אותה. הנסיון הוא שעומד במרכז התערוכה. אפשר לראות בעבודות המוצגות סיפורי-מקרה של מעבר משפה לשפה; אפשר לראות בהן אוסף של דחפי שימור, תשוקה, פנטסיות המרה ובעיקר אוסף של שאלות פרטיקולריות הנגזרות מסוגיית המעבר. לא הרצון להתערב הוא שהנחה אותי, אלא השאיפה להניח לדבר להתהוות כפי שהוא צריך באופן שישקף את האמן ולא את ההתערבות.

אוצרת: רותי סלע