מיכל הלפמן: Forgive My Bad Memories

08.12.2016 - 10.12.2016

כחלק מפרוייקט תנאים למחוללות פוליטית

מיכל הלפמן שואבת השראה מן החזרתיות הבנלית של מכונת הכביסה כמטפורה למחזורי סכסוך. היא מצביעה על הקבלה בין אג'נדות פוליטיות למטפורות של טיהור, ניקוי, הפרדת צבעים והלבנה כפי שהן מסומלות במכונת הכביסה. נרטיבים פוליטיים מתגבשים לא אחת באמצעות תהליכי הנצחה והאופנים שבהם אנו מעבדים סכסוך לאחר יישובו. בעבודתה של הלפמן, תכניות הכביסה האופייניות – "עדינה", "רגילה" ו"אינטנסיבית" – מקבילות להנצחה, זכירה ושכחה.

"רגילה" מתייחסת לתקופות של יציבות, אחרי שהאירוע המונצח התרחש. היא מצביעה על שיטות מקובלות של הנצחה (לדוגמה, אנדרטאות, טקסים וכו') ומרמזת לנורמליות כמצב שבו הצורות יציבות, ממוסדות ונייחות, ומונחים כגון סבילוּת, פלורליזם, ניתוק, קורקטיות פוליטית, הכלה, התנתקות וכיו"ב משתרשים. "אינטנסיבית" מתייחסת לזמן הסכסוך, שבו צורות נשברות או משתנות באלימות, שבו גופים מתעמתים. היא מצביעה על התחממות, סיבוב והפרדת צבעים.

"עדינה" תוהה האם מונחים כמו "טיפול ידני" יכולים בכלל להיכלל בטווח פעולתה של מכונה. היא מרמזת לחשיבה על הנצחה בבחינת צורה פתוחה הממאנת להתגבש לכלל אנדרטאות וטקסים. עדינות מוציאה מכלל חשבון נורמליות ואינטנסיביות; שתיים אלה לכודות במכניזם חזרתי. עניינה של עדינות הוא פר־ טיקולריות ושלילת הרעיון שאפשר לסכם קטסטרופה.

מיכל הלפמן (ילידת 1973, ישראל; חיה בתל אביב) הציגה תערוכות יחיד במכון KW לאמנות עכשווית, ברלין; !P, ניו יורק; המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב; מוזיאון תל אביב לאמנות; ומוזיאון ישראל. השתתפה בתערוכות בינלאומיות רבות, כולל הביאנלה ה־ 32 של סאו פאולו; הביאנלה ה־ 50 של ונציה; מרטין גרופיוס באו, ברלין; המכון לאמנות חזותית, סן פרנסיסקו; קרן סנדרֶטוֹ רֶה רבאוּדנגוֹ, טורינו; והמכון לאמנות חזותית, מילווקי.