זיכרון חרבות

12.12.2020 - 03.04.2021

בועז ארד, ירון אתר, מיכל בקי, יצחק גולומבק, יונתן גירון ואריאל קליינר, יעקב דורצ'ין, אלעד היימן, עומר הלפרין, נרקיס ויזל, עודד יעקב, בועז לוונטל, עמית לוינגר, מיכל מקרסקו, שרון פדידה, נועה שוורץ, ציונה שמשי, ופרל שניידר

באוצרתם של האמנים נעמה ערד, ערן נוה וישי שפירא קלטר

”זיכרון חרבות“ נהגתה כתערוכה בשני פרקים. הפרק הראשון, שיוצג במרכז לאמנות עכשווית, תל אביב, מעלה על נס דמויות עצמאיות בסצנת האמנות הישראלית וכולל יצירות שמתנערות ממושג ה”הפקה“. יתר על כן, היא תוצג באמצעות מיצב אופף (immersive), שמטרתו לשנות את חלל הקובייה הלבנה הטהורה לכלל קולאז' של סצנות ואובייקטים המזוהים עם תל אביב: למן הרחובות של שכונת שפירא ועד בניין משרדים נטוש למחצה בלב העיר; מתריסי פלסטיק זולים ועד זרועות ברקן למסכי טלוויזיה ומחשב.

בפרק השני, יוצגו מאוחר יותר ב־2021 יצירות אמנות נודדות בתוך מזוודות בקונסטפראיין של דורטמונד (גרמניה). את המזוודות עם היצירות יישאו האוצרים, מה שידגיש את תנועת הסובייקטים יותר מאשר את תנועת האובייקטים. לפיכך ההיבטים הלוגיסטיים של התערוכה יעטו אופי פרפורמטיבי ובגלגולה הגרמני היא תחרוג מגבולותיו הפיזיים של המוסד ותהפוך את דורטמונד למעין סט, אשר יארח שורה של התערבויות קטנות, פעולות קיקיוניות, התכנסויות פרטיות ואירועים פומביים בהנחיית האוצרים, שיפעלו כאמנים בתוכנית רזידנסי.

על פי המסגרת המושגית והלוגיסטים הזאת, אפשר לחוות את ”זיכרון חרבות“ כתערוכה קבוצתית, תערוכה של שלושה אמנים או יצירת אמנות טוטלית. עמדה רבת פנים זו מציבה בחזית שלושה אופני פעולה עיקריים: ניכוס, כפי שקורה תדיר בתערוכות שאמנים משמשים כאוצריהן; עירוב, המגיע לגילומו המושלם בתערוכה-בתוך-תערוכה שבה מוצגת תערוכת ציור בתוך סוכה; ודיגום, כפי שמתואר בקולאז' הסצנות מאזורים שונים בתל אביב, ושכלול המתומצת בכותרת – ”זיכרון חרבות“ – המעלה במחשבה זיכרון נוקב.

”זיכרון חרבות“ מוצגת בתמיכת טאבולה ואגף התרבות והאומנויות בעיריית תל אביב-יפו; תודות מיוחדות אנו חבים לאגף דרכים ומאור של עת"א. לתיאום ביקור בתערוכה אנא לחצו כאן. למידע נוסף על התערוכה, אנא פנו למנהלת התוכן של המרכז, מונא בנימין, ב־office@cca.org.il.

 

דימוי: ירון אתר, סיפור עיני, 1985-1988 (פרט), תמונת סטיל מתוך סרט 35 מ"מ, הזרקת דיו, 26.5 × 19 ס"מ.