ישראל , Sala-Manca קבוצת *זכרון-יתר התיעוד כ"פשפש". הזיכרון כפריט. יצירה של זיכרון כתכלית בפני עצמה – דיאלוג עם ריבוי התיעוד .(באמנות, בתיירות, באירועים משפחתיים ) תועדת, משמע אתה קיים. התיעוד במקום המיצג. הפעולה האמנותית (התיעוד) מסתיימת עם תחילת זמן הפעולה (הביאנלה), שבו נשאר רק זיכרונה – ופעולת הצופה: התבוננות בזכרון הפעולה כשחזור של העיר ושל הפעולה האמנותית. תיעוד של צדדים כביכול לא רלבנטיים בהבניית ההיסטוריה וזכרון המקום, בניסיון ליצור פואטיקה של זכרון-היתר של העיר. העבודה "זכרון-יתר – יפו" היא הראשונה בסדרת עבודות גניזה ובנייה של ארכיוני זכרון-יתר של ערים שונות הוא מושג שטבע (Over Memory) זכרון-יתר* הוגה הדעות הפורטוגזי ז'ואו דלגדו. המושג מצביע על אותם אזורים בזיכרון הפרט ובזיכרון הקולקטיבי הנתפשים כחסרי משמעות ותכלית, אך ממלאים תפקיד מרכזי במיפוי הרלבנטי. ראו מאמרו של א מאורה, "פרדיגמה של הזיכרון וזכרון היתר ."קוים לארכיאולוגיה של השכחה במוח של זבוב (Maure, A., "Paradigma de la memoria y sobrememoria - Bocetos para una arqueologia del olvido en el cerebro de la mosca" Ruptura Nro.123, 1993, pp. 23-28)